"מספרים נוער יחד"

טור רביעי

תנחשו מי הכותב/ת

המפגש הראשון שלי

פסח 2005, אני זוכרת את זה כאלו זה היה אתמול.

לא ברור לי עדיין מה גרם לי לנסוע לבד לתחנה מרכזית שאני לא מכירה כדי לפגוש אנשים שבחיים לא פגשתי, ישר אחרי מתכונת, ברבעון האחרון של השנה האחרונה שלי בתיכון.
אני פשוט זוכרת שרציתי ללכת!
משהו בתקופה הזאת של החיים שלי, כשמרגישים שהכול הולך להיגמר, התיכון החוויות שצברתי, משהו גרם לי לקפוץ על ההזדמנות להכיר אנשים חדשים ולהיכנס למסגרת שלא חשבתי בחיים שיהיה לי קשר אליה.

ישר כשמגיעים ליחד, מישהו כבר דואג לחבק אותך. תרתי משמע. מדריכה חמודה שרואה אותי פעם ראשונה בחיי מחבקת אותי כאילו אנחנו חברות הכי טובות כל החיים...
למרות שלא הייתי בשיחת פתיחה תוך חצי שעה הרגשתי בעניינים. הייתה תחושה שגם אם אני לא באמת מכירה את כולם, כולם פה בשביל להתחבר ולהכיר. כבר הבנתי את תחושת ה"ביחד".

כל הזמן שרים ביחד. מה שלא עשינו, איפה שלא היינו, תמיד מישהו שר משהו. סולו, דואט, מקהלה, ישראלי, לועזי, שירים חדשים, שירים ישנים או סתם מורל לא קשור... שרים ומנגנים. על פסנתר, גיטרה או מפוחית. בין השירים היו גם פעילויות, יצאנו לטיול ביום שישי למערות בית גוברין, גידי סיפר צ'יזבט, אליוס הכין קרמל, ולבשנו קסדות צהובות! איזה יום הזוי...

ואז הגיעה השבת. פעם ראשונה שלי ביחד ויש גם שבת!!
הדבר הכי מוזר זה, שזה לא היה נראה לי מוזר. אז מה אם יש פה דתיים וחילונים, עיוורים, לקויים ורואים. כולם פה בשביל ליהנות, כולם מקבלים את כולם בדיוק כמו שהם! מבינים כל בעיה, בקשה או תלונה, ועוזרים תמיד בכיף ועם חיוך!
השבת הייתה כל כך גדושה משחקי טאבו, רייס וטאקי, הצגות מצחיקות ופעילויות מוזרות, שמי בכלל שם לב שמפה לשם גם עשו קידוש ושרו כמה שירי שבת?

לכל שבת יש גם מוצאי שבת. ולכל ערב אחרון של יחד יש גם קריוקי! כבר אמרתי ששרנו כל הזמן? אחרי שלושה ימים שחיממנו את הגרון סוף סוף יש מיקרופון שכולם ישמעו את כל מה שהתאמנו! אפילו שרתי דואט מרגש!
כבר הייתה קצת תחושה של סוף אז בערב הייתה אופריה שכזו וכמובן שהלילה היה ארוך ולבן!

מה? כבר נגמר? בבוקר יום ראשון עוד הספקנו לעבור איזו סדנת אלתור בתיאטרון. תודה לכולם שם שהצליחו להביך אותי. הייתי צריכה לדעת כבר אז שלא מתכוונים לתת לי להיפרד מהם! עד היום...
כמה הצטלמתי באותו בוקר! אפשר לחשוב שסיימנו תיכון! באמת אנחנו מכירים רק ארבעה ימים? "אז אפשר את הטלפון?" "ברור שנשמור על קשר!" ויאללה- ליוויים למרכזית! אפילו ללכת למרכזית הלוך ושוב עם חמש עיוורים בכל צד ועשרה תיקים לכל אחד היה ממש - על הכיפאק!

• לדף העשור הראשי